מרי אן ולסקז דה ורה, מטפלת פיליפינית בת 32 מבסיסטה, פנגסינאן, זוהתה כהרוגה הראשונה בישראל במתקפת הטילים האיראנית ב-28 בפברואר 2026. היא הייתה בהיריון עם ילדה הראשון. היא נהרגה בזמן שסייעה למטופלת הקשישה שלה להגיע למקלט — ובחרה להישאר עם האישה שטיפלה בה במקום לברוח למקום מוגן לבד.
האירוע#
במוצאי שבת, טיל בליסטי איראני פגע ליד בניין מגורים בתל אביב במסגרת מטח ענק שנורה במהלך מבצע “אריות שואגים”. דה ורה, שהתגוררה עם מטופלתה הקשישה כמטפלת צמודה, נפצעה באורח קשה מרסיסים בזמן שסייעה לאישה להגיע למקלט. הן לא הספיקו להגיע.
דה ורה נמצאה במצב קריטי והוכרזה כמתה בדרך לבית החולים. מטופלתה חולצה בחיים מההריסות, אם כי גם היא נפצעה. בסך הכול נפצעו 27 אנשים נוספים בפגיעה, ביניהם שבעה ילדים.
הסיפור שלה#
דה ורה עבדה בישראל מאז 2019, כחלק מעשרות אלפי עובדים פיליפינים בחו"ל (OFW) המשמשים כמטפלים ברחבי הארץ. כמו מטפלות פיליפיניות רבות בישראל, היא התגוררה עם מטופלתה וסיפקה טיפול ולוות מסביב לשעון. היא נישאה לאזרח פיליפיני בסביבות 2024 והייתה בהיריון עם ילדם הראשון בעת מותה.
מטופלתה הראשונה בישראל הייתה דוריס גורין, אישה בת 89 שעלתה מריברדייל שבברונקס לבאר שבע. לדברי בנותיה של גורין, ברברה ווקספרס וג’ניס פראוור, הקשר בין דה ורה לאמן היה “אהבה ממבט ראשון”. הן תיארו את דה ורה כ"קרן אור — כל כך מיוחדת, אכפתית ומסורה" וכינו אותה “מלאך עלי אדמות”. דה ורה קראה לגורין “אמא אדמה” והעריצה את הכלב של המשפחה וולי, תערובת שיצו-תחש — המשפחה כינתה אותה “חובבת גורים”.
כשגורין חלתה בקורונה וסוכנות הטיפול המליצה לדה ורה לעזוב, היא סירבה והתעקשה להישאר לצד מטופלתה. גורין נפטרה בסופו של דבר מסיבוכים הקשורים לקורונה בסוף 2020. בהלוויה, דה ורה אמרה דרך דמעותיה: “עד שניפגש שוב, ואמשיך לטפל בך בעולם הבא.”
כשהטילים החלו לנחות ב-28 בפברואר, היא יכלה לרוץ למקלט בעצמה. במקום זאת, היא נשארה כדי לעזור לאישה הקשישה שטיפלה בה כעת, ניסתה להוביל אותה למקום מוגן. זו הייתה מעשה של מסירות נפש שעלה לה בחייה — ובחיי ילדה שטרם נולד.
בעלה, גם הוא עובד פיליפיני בישראל, זיהה את גופתה באמצעות רשומות ביומטריות במכון לרפואה משפטית אבו כביר.
תגובות רשמיות#
שגרירות ישראל בפיליפינים פרסמה הצהרה לזכרה של דה ורה: “מרי אן, כמו עובדים פיליפינים רבים בישראל, הייתה סמל לחוסן, חמלה וכוח שקט.” השגרירות כינתה את מותה “תזכורת חדה שהמשטר האיראני ממשיך לזרוע טרור באופן חסר הבחנה, ולתקוף אזרחים ללא אבחנה.”
נשיא המדינה יצחק הרצוג התקשר אישית לשגרירת הפיליפינים איילין מנדיולה כדי להביע את תנחומיו בשם מדינת ישראל.
נשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס ג’וניור אישר את מותה של דה ורה בהודעת וידאו, והסביר שהיא סייעה למטופלתה להגיע למקלט כשהטיל פגע. “היא נהרגה מרסיסי הפצצות שנפלו”, אמר מרקוס, והוסיף שבעלה, גם הוא עובד פיליפיני בישראל, זיהה אותה. ממשלת הפיליפינים התחייבה לסיוע מלא למשפחתה.
תפילת אזכרה והשבת הגופה#
לפני שגופתה יצאה מישראל, שגרירות הפיליפינים ארגנה תפילת אזכרה לדה ורה בירושלים. את הטקס הוביל הוד מעלתו הקרדינל פיירבטיסטה פיצָבָּלָה, הפטריארך הלטיני של ירושלים והדמות הקתולית הבכירה ביותר בארץ הקודש — מחווה שהדגישה עד כמה מותה הורגש בקהילות הדת השונות בישראל.
גופתה הושבה לפיליפינים כשבועיים לאחר הפגיעה, והוטסה הביתה יחד עם בעלה, ברני לברياס. לפני הנסיעה נפגש לברياس עם הנשיא הרצוג באופן אישי כדי לקבל את תנחומי מדינת ישראל. ממשלת ישראל התחייבה להעניק תמיכה לכל החיים למשפחתה של דה ורה. משפחתה בפנגסינאן ביקשה פרטיות בזמן אבלה.
מטפלות פיליפיניות בישראל#
מותה של דה ורה הדגיש את התפקיד החיוני והנעלם לעיתים קרובות שמטפלות פיליפיניות ממלאות בחברה הישראלית. כ-30,000 פיליפינים חיים ועובדים בישראל, רובם מועסקים כמטפלים צמודים לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות. הם חלק מאוכלוסייה רחבה יותר של למעלה מ-61,000 מטפלים זרים חוקיים בארץ.
מטפלות פיליפיניות הפכו לחלק בלתי נפרד ממערכת הטיפול בקשישים בישראל. מודל הטיפול הצמוד פירושו שהן חולקות בתים עם מטופליהן, ויוצרות קשרים הדוקים שלעיתים קרובות חורגים הרבה מעבר לחובה המקצועית. במהלך עימותים קודמים, מטפלות פיליפיניות רבות סירבו להצעות פינוי ובחרו להישאר עם המטופלים שתלויים בהן.
קהילה שלא יכולה להיכנס בקלות למחסה#
מותה של דה ורה הסב תשומת לב לפגיעות מבנית שהקהילה הפיליפינית בישראל חיה איתה זמן רב. מטפלות צמודות אינן בוחרות היכן הן מתמגנות. הן קשורות לבתי מטופליהן — ורבים מהבתים האלה, במיוחד דירות ישנות שמתגוררים בהן קשישים ישראלים, ללא ממ"ד ובלי דרך מהירה למקלט ציבורי. כשנשמעת אזעקה, מטפלת האחראית על מטופל חלש או מרותק למיטה לעיתים קרובות אינה יכולה להגיע למרחב מוגן בתוך כ-90 השניות שמרכז הארץ מקצה. הבחירה שבפניה עמדה דה ורה לא הייתה חריגה; זו בחירה שהקהילה ניצבת מולה בכל פעם שהמדינה תחת אש.
אוכלוסייה זו גם כמעט בלתי נראית בהיערכות החירום של ישראל. מטפלות מפוזרות אחת לכל משק בית במקום מרוכזות, לעיתים קרובות עובדות ללא משפחה בקרבת מקום, ועשויות לדבר עברית מוגבלת — מה שמקשה על הבנת הנחיות פיקוד העורף, התרעות עירוניות ותהליכי ביטוח. ארגוני קהילה כמו פדרציית הקהילות הפיליפיניות בישראל ורשתות לא פורמליות כמו פיליפינים עובדים וחיים בישראל הופכים לעיתים קרובות לערוץ המעשי שדרכו מידע בטיחותי, סיוע משפטי ותמיכה הדדית מגיעים בפועל לעובדות. לקוראים המעוניינים בתמונה מלאה יותר של מוסדות היומיום של הקהילה, המדריך שלנו על https://asiansinisrael.com/he/2026/05/filipino-food-shops-israel/ ממפה חלק מהחנויות ונקודות המפגש שמעגנות את החיים הפיליפיניים ברחבי הארץ.
מעשה האחרון של דה ורה — להישאר עם מטופלתה כשיכלה להציל את עצמה — משקף את המסירות שזיכתה את המטפלות הפיליפיניות בכבוד עמוק בישראל. אך אין לקרוא אותו רק כגבורה אישית. זו גם תזכורת למחיר האנושי שנושאים עובדים זרים שבונים את חייהם באזורי סכסוך, רחוק ממשפחותיהם, ומטפלים ביקיריהם של אחרים — וכמה משקי בית ישראליים תלויים בשקט באנשים שהמערכת לא לקחה בחשבון במלואו את ביטחונם שלהם.
מקורות: Times of Israel, Times of Israel, GMA News, ABS-CBN News, Philippine Daily Inquirer — השבת הגופה לפיליפינים, Manila Times — תמיכה ישראלית לכל החיים
